כסאברי ראמי נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

1.התובע, יליד 9/7/1977, הגיש נגד הנתבעות תביעה זו לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 26/12/00.

2.הנתבעות לא כפרו באחריותן לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה, והמחלוקת התמקדה בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה

3.לאחר התאונה פנה התובע לטיפול רפואי בבי"ח האנגלי בנצרת, שם התלונן על כאבים בצוואר ובפרק ירך שמאל. בבדיקה אובחנה רגישות במישוש באזור ירך שמאל ללא סימני חבלה חיצוניים וללא עדות לממצא חריף. הוא שוחרר לביתו באותו יום עם המלצות למנוחה עד הביקורת הבאה במרפאת ת. דרכים, ומעקב הרופא המטפל. באותו יום, בשעות הלילה, חזר התובע למיון של בי"ח האנגלי, ושוב התלונן על כאבים בצוואר ובירך שמאל. בבדיקת הצוואר צוין, כי אין סימני חבלה חיצוניים, ללא רגישות בניקוש, תנועות חופשיות לכל הכיוונים. בדיקה נוירולוגית כולל כח גס ובדיקה נוירו-ווסקולרית היו תקינות וללא ממצא. בבדיקת ירך שמאל אובחנה רגישות קלה במישוש, ללא סימני חבלה חיצוניים, תנועות חופשיות לכל הכיוונים וללא הגבלה בתנועות. בתום הבדיקה הוא שוחרר עם אותן המלצות מהביקור הראשון.

4.בהמשך טופל התובע במסגרת קופ"ח כללית בה הוא חבר ובמסגרת בי"ח האנגלי, והתלונן על כאבים והגבלה בתנועות פרק ירך שמאל וגב תחתון. בשל תלונותיו על כאבים בפרק הירך הומלץ לתובע פיזיותרפיה להפעלת פרק הירך.

תלונות התובע על כאבים והגבלה בפרק הירך לא פסקו ובשל כך הוא הופנה לביצוע בדיקת מיפוי עצמות שבוצעה ביום 06/05/01, בדיקת MRI ביום 04/07/01, בתאריך 11/12/01 עבר בדיקת MRI ארתרוגרפיה, בתאריך 31/01/02 בדיקת מיפוי עצמות חוזרת ובתאריך 08/03/02 עבר בדיקת CT למפרקי הירכיים.

בבדיקת מיפוי עצם מיום 06/05/01 הודגמה קליטה מוגברת דיפוזית בדרגה קלה במפרק ירך שמאל ללא קליטה פתולוגית במקומות אחרים בשלד. ממצא זה מתאים לארטריטיס על רקע טראומטי. בדיקת MRI של מפרקי הירכיים מתאריך 04/07/01 הייתה תקינה באופן כללי, אם כי אובחן ריבוי קל של נוזל תוך קופסתי משמאל, וכך הוא המצב באשר לבדיקת MRI מתאריך 11/12/01 שהייתה תקינה.

לעומת זאת, בבדיקת מיפוי עצמות מתאריך 03/01/02 הודגם ממצא מוקדי קטן בראש הירך השמאלי בחלק המדיאלי הקדמי של מפרק הירך. הממצא הודגם רק במיפוי SPECT ויכול להתאים לשבר קטן בראש הירך בשלבי התאחות. כמו כן הודגם ריכוז דיפוזי בברך השמאלית, ממצא שיכול להתאים לתהליך דלקתי.

בבדיקת CT מיום 08/03/02 הודגם נגע ליטי בקוטר 4 מ"מ עם תגובה סקלרוטית סביבו שנראה במעבר בין ראש הירך השמאלי ולצווארו בחלק התחתון. שאר הבדיקה הייתה תקינה לחלוטין.

5.לתובע אושרה תקופת אי-כושר מיום התאונה ועד 01/03/01 וכן מתאריך 09/06/01 ועד 29/06/01, ובסה"כ אושרה תקופת אי כושר של כשלושה חודשים.

הנכות הרפואית

6.בהחלטה מיום 07/07/09 מונה ד"ר יצחק וייס כמומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 08/10/09 קבע ד"ר וייס, כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%, בגין הגבלה מזערית בתנועות פרק ירך שמאל. בחוות דעת מפורטת ומנומקת היטב התייחס ד"ר וייס לפגיעת התובע בתאונה ולצילומי ההדמייה השונים שבוצעו לו, וכן לממצאים שהתגלו באותן בדיקות וצילומים. הוא אף התייחס לניתוח בקע מפשעתי שעבר התובע בחודש 09/02, וכן לתאונת דרכים שאירעה לתובע ביום 14/08/06 ושבמהלכה הוא נפגע בשוק שמאל. לאחר שסקר את מצבו של התובע לאחר התאונה ואת עברו הרפואי, ועל בסיס הבדיקה הקלינית שביצע לתובע, הגיע ד"ר וייס למסקנה שהמגבלה בפרק הירך קשורה לתאונה נשוא התביעה.

7.על אף שחוות דעתו של ד"ר וייס הוגשה לתיק בית המשפט בחודש 10/09, הצדדים לא חלקו על האמור בה, לא הודיעו שבכוונתם לחקור את המומחה, לא שיגרו לו שאלות הבהרה ואף לא זימנו אותו לחקירה על חוות דעתו. רק בפתח ישיבת ההוכחות שנקבע ליום 06/06/2011 העלה ב"כ הנתבעת השגות על חוות דעת המומחה. לטענתו, כחודש לפני מועד הדיון, התקבלו אצלו מסמכים רפואיים מחב' הביטוח הראל הקשורים לתובע. לדבריו, מסמכים אלה לא עמדו בפני המומחה, ולפיכך חוות הדעת חסרה. מכיוון שמצבו הרפואי של ד"ר וייס אינו מאשר לו להשיב על שאלות הבהרה, להכין חוות דעת משלימה או להתייצב לחקירה נגדית, ביקש ב"כ הנתבעת למנות מומחה נוסף בתחום האורטופדי.

8.בהחלטה שניתנה על ידי באותו יום דחיתי את בקשת הנתבעת למינוי מומחה נוסף, וקבעתי כי העלאת הבקשה בפתח ישיבת ההוכחות ו"ניצול" מצבו הרפואי של ד"ר וייס כדי למנות מומחה נוסף, מקום שבקשה כאמור לא הועלתה במשך שנה וחצי מאז מתן חוות הדעת, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב בניהול ההליך.

באותה החלטה ציינתי, כי המסמכים "החדשים" שמבקשת הנתבעת להסתמך עליהם נוגעים לתאונת הדרכים שאירעה בחודש 08/06 ושבמהלכה נפגע התובע בשוק שמאל ולניתוח בקע מפשעתי שעבר התובע בשנת 2002. מסמכים אלו שהוגדרו על ידי הנתבעת כמסמכים חדשים עמדו בפני ד"ר וייס, הוא היה מודע להם ואף התייחס אליהם בחוות דעתו.

ייתכן אמנם שחלק מהמסמכים לא עמד בפני המומחה, אך אין ספק כי המומחה היה ער לניתוח הבקע שעבר התובע ולתאונת הדרכים שאירעה ב-08/06 ולחומרת ומהות החבלות באותם מקרים, כך שהמסמכים "החדשים" שגילתה הנתבעת ב-13/05/11, לא שינו דבר מהתמונה שהייתה ידועה לנתבעת זמן רב קודם.

9.יתרה מכך, וכפי שציינתי באותה החלטה, מעיון בחוות הדעת ובמסמכים הרפואיים הקשורים לתאונה דנן עולה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הפגיעה בירך שמאל והמגבלה בתנועות קשורות לתאונה נשוא הדיון ולא לחבלה אחרת כלשהי. ממסמכים אלה עולה, כי כבר ביום האירוע התלונן התובע על חבלה וכאבים בירך שמאל, והוא המשיך להתלונן על כאבים ומגבלה בירך במשך תקופה ממושכת לאחר מכן. בשל תלונות אלה הוא ביצע שתי בדיקות של מיפוי עצמות לירך, שתי בדיקות MRI לפרקי הירכיים וצילום CT, שכולם בוצעו לפני ניתוח הבקע בחודש 09/02 ולפני התאונה משנת 2006. על-כן, הניסיון של הנתבעות לקשור את הממצאים והמגבלה בתנועות פרק הירך לניתוח הבקע ולתאונה משנת 2006 הינו ניסיון מופרך. נראה כי בקשת הנתבעת למינוי מומחה נוסף אינה נובעת משיקולים ענייניים, אלא נובעת מרצונה לנסות את מזלה מחדש בפני רופא אחר, שמא אותו רופא שימונה יחלק את הנכות בין החבלות השונות בצורה זו או אחרת.

10.בנסיבות שתוארו לעיל, כאשר הבקשה למינוי מומחה מועלית כשנה וחצי לאחר שהמומחה כבר הניח את חוות דעתו בתיק בית המשפט ; כאשר הבקשה מועלית, לראשונה, בפתח ישיבת ההוכחות ; וכאשר ברור על פניו שאין כל הצדקה עניינית לבקשה, אין מקום להיעתר לבקשה למינוי מומחה נוסף. דחיית הבקשה במקרה זה מוצדקת הן לאור האינטרס המערכתי הטמון בניהול יעיל והוגן של ההליך המשפטי, והן מכיוון שלא ייגרם לנתבעת עיוות דין עקב דחיית בקשתה.